הסכם מתנה שהסתבך

באחד המקרים שהגיעו לאחרונה למשרדנו, פנתה אישה וסיפרה כי בעת נישואיה לבן זוגה, שעה שרכשו שניהם יחד דירת מגורים, קיבלה האישה במתנה מהוריה סכום כסף נכבד, ובתמורה, בנו יחד בני הזוג להורי האישה יחידת דיור צמודה לביתם, בה עברו ההורים להתגורר. עם מתן סכום הכסף, החתימו ההורים את ביתם ואת בן זוגה על "הסכם מתנה" בו נקבעו בין היתר התחייבויותיהם של בני הזוג כלפי הורי האישה למתן זכות שימוש ביחידת הדיור עד סוף חייהם של ההורים.

במקביל לקבלת המתנה, ולצורך רכישת דירתם, לקחו בני הזוג יחדיו הלוואת משכנתה מאת הבנק למשכנתאות.

למרבה הצער, בחלוף כמה שנים, החליטו בני הזוג לסיים את החיים המשותפים ולהתגרש. בהסכם הגירושין נקבע במפורש כי האישה תמשיך להחזיק בבית המגורים, כאשר יהיה עליה לקחת את המשכנתא של בן הזוג. עוד נקבע, כי בני הזוג המתגרשים יכבדו את ההסכם שבינם לבין הוריה של האישה לפיו ההורים ימשיכו להתגורר בדירה של האישה כל ימי חייהם, וכי במידה והאישה תחליט למכור או לפנות את הדירה מכל סיבה שהיא, יהיה עליה לדאוג לדיור חילופי להוריה, ובמידה ולא תעשה כן, יהיה על עליה להחזיר להוריה את שווי המתנה שקיבלה.

לצורך ביצוע הסכם הגירושין, פנתה האישה לבנק למשכנתאות וביקשה לקיים את פסק הדין כך שהיא תעביר את מלוא המשכנתא על שמה, אלא שאז הבנק למשכנתאות סרב, בטענה כי למעשה לאור הסכם המתנה וזכות השימוש שניתנה להורים בו (זכות שלא נרשמה במרשמי המקרקעין עצמם), וכן לאור מה שנקבע בפסק הדין של הגירושין, ההורים עשויים לקבל מעמד של "דיירים מוגנים", מעמד שמשמעותו כי הבנק לא יוכל להוציא אותם מהדירה, במקרה בו האישה לא תעמוד בתשלומי המשכנתא, ועל כן הבנק עמד בסירובו ולא היה מוכן להעברת המשכנתא אל האישה, ללא שבימ"ש יקבע בפסק דין כי להורים אין מעמד של 'דיירים מוגנים' או כי אינם "בעלי זכות שימוש במקרקעין ללא הגבלה בזמן לצורך מגורים", כפי שנקבע בהסכם המתנה ובהסכם הגירושין.

האישה ניצבה בפני מצב מאוד לא נעים. מחד, לא הייתה מעלה על דעתה לעולם להוציא את הוריה מהבית, גם אם לא היה ביניהם הסכם כאמור, וברור כי היא מתכוונת להמשיך ולדאוג להוריה למגורים בדירה עד יום מותם, אך מנגד, נקלעה האישה למצב ביש, בו הבנק למשכנתאות, אינו מאפשר לה לקיים את פסק הדין, כל עוד הוריה ממשיכים להתגורר בדירה ולהיות במעמד משפטי של 'דיירים מוגנים'.

בלית ברירה, ולאחר שכל הניסיונות האחרים להגיע עם הבנק להבנות נדחו, ועם הרבה חוסר נעימות של כל המעורבים בעניין, הוחלט להמליץ לאישה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, יחד עם הוריה, בבקשה לבטל בהסכם המתנה את ההתחייבות למתן מגורים ללא הגבלה וכן לבטל כל קביעה שיפוטית אחרת, הקובעת את זכות השימוש של ההורים בדירה, לאור דרישת הבנק למשכנתאות.

הוגשה בקשה בהסכמת כל הצדדים לבית המשפט לענייני משפחה, אשר הזמין את האישה והוריה לדיון. בדיון הבהירה האישה כי היא מבקשת לבטל את ההסכם בלית ברירה, ואף הצהירה מחוץ לפרוטוקול "כי היא לעולם לא תזרוק את הוריה מביתה, וכי הדבר נעשה רק לשם מציאת פתרון להסדרת המשכנתה".

מאידך השופט הסביר להוריה של האישה, שלאור הסכמתם לבקשת ביתם, מבחינה משפטית נשללת מהם מרגע זה הזכות לקבלת הכסף חזרה וכן הזכות למגורים בדירה עד יום מותם.

משעה שהתרשם בית המשפט כי כל הצדדים מבינים את משמעות הבקשה וכי היא נעשית על דעתם של ההורים, ניתן לבקשה תוקף של פסק הדין, אשר לאחריו יכלה האישה לקיים את פסק הדין של הגירושין ולהעביר את המשכנתה של בן הזוג לשעבר, על שמה. ההורים נשארו להתגורר בדירה, כפי שהתחייבה האישה והבנק למשכנתאות הסכים להעברת המשכנתה על שם האישה.